<h1>סמ"ג עשין סימן י"ט</h1>
<h2>דף ד:</h2>
בבקר סומך גאולה לתפילה וכן בערב כמו רבי יוחנן דתניא כוותיה ואע"ג דתקינו רבנן השכיבנו בתר גאולה כגאולה אריכת' דמיא כתב מורי רבינו יהודה ברבי יצחק שהפסוקים שלפני יראו עינינו והברכה לא נתקנה בימי חכמי התלמוד אבל לפי שאנו סוברין תפילת ערבית רשות והבתי כנסיות שלהן היו רחוקים מבתיה' ולא היו יכולין לאחר עד אחר תפילת ערבית תיקנו להם אותם פסוקין שיש בהן י"ח אזכרת כנגד הברכות של י"ח והברכה אחר כך וכיון שנקבעו שוב לא נסתלקו.
<h2>דף ה:</h2>
שנים שהתפלל' וקדם אחד מהן והתפלל ויצ' ולא המתי' לחברו טורפין לפניו תפילתו ופירש רבינו חננאל דווקא בבתי כנסיות שלהן שהיו בשדות רחוקין מן העיר ויש לירא מן המזיקין ואומר שמא גם בשלנו בלילה יש לחוש ורבינו יצחק היה רגיל להמתין אפילו ביום ודווקא כשהיה עומד ומתפלל.
<h2>דף ו.</h2>
כתב בהלכו' גדולות וצורבא מרבנן מתבעי ליה לצלויי באתרא דקבע וגריס דאמר רב חמא בר רבי חנינא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא אלא ארבע אמו' של הלכה בלבד רבי אמי ורבי אסי אף על גב דאיכא תליסר כנישתא בטבריא לא הוו מצלי אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי.
<h2>דף ו:</h2>
מצוה לרוץ לבית הכנסת שנאמר ונדעה נרדפה לדעת את ה': וכשיצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה: וכשיכנס בבית הכנסת יכנס שעור שני פתחים ואחר כך יתפלל לקיים מה שנאמר לשמור מזוזות פתחי. בתי כנסיות ובתי מדרשות שאינן מיוחדין כי אם לדרוש לרבים אין נוהגין בהן קלות ראש ואין אוכלין ושותין בהן ואין נכנסין בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים כדתניא במגילה פרק אחרון. הלכך מי שצריך לקרות אדם בבית הכנסת אם יכנס ישב מעט שהישיבה מצוה כדכתיב אשרי יושבי ביתיך שלא תהא הכנסה לצורך דבר הרשות.
כל המתפלל אחורי בית הכנסת ואחוריו לב"ה נקרא רשע. ואמר עוד שם בפ"ק דברכות שכל הקובע מקום לתפילתו אלהי אברהם בעזרו ואויביו נופלין תחתיו. צריך אדם להתנאות לפני בוראו כשמתפלל שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל וכתיב והשתחוו לה' בהדרת קדש.
<h2>דף ז:</h2>
גרסינן עוד בברכות פרק קמא אמרי ליה לרב נחמן בר רבי יצחק ליתי מור לבי כנישתא אמר ליה לא מצינו דטריחא לי מילתא, ולכניף מור בי עשרה וליצלי אמר ליה לא מצינא דאטרח ציבורא: ולשדר מור שילח' ולודעי בעידנא דמצלי בבי כנישת' דאמ' ר' יוחנן אין תפילתו של אדם נשמעת אלא עם הצבור שנאמר ואני תפילתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעת שהציבור מתפללין: למדנו משם שבשעת הדחק או בני היישובים שיתפללו בבתיהם שחרית וערבית בשעה שקהילות ישראל מתפללין.
<h2>דף ח.</h2>
בבית הכנסת יכנס שיעור שני פתחים ואחר כך יתפלל לקיי' מה שנאמר לשמור מזוזות פתחי.
<h2>דף י:</h2>
ובברכות אמרינן שהעומד בתפלה צריך שיכוין רגליו זו אצל זו כעין מלאכים שנא' ורגליהם רגל ישרה משמע שני הרגלים כרגל אחד והוא הדין שישוה ידו על לבו זו אצל זו ויעמוד באימה ובירא' כעבד לפני רבו שנ' עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. ותניא אל יעמוד אדם במקו' גובה ויתפלל משום שנאמ' ממעמקים קראתיך ה' ושלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר שנאמר ויסב חזקיה פניו אל הקיר וארון ומגדל שקורין עליו ספר תורה נהגו העם להתפלל כנגדו כיון שקבועים שם ועומדין.
<h2>דף יא:</h2>
גרסינן בירושלמי דברכות הרוצה לשנות קודם קרית שמע צריך לברך על התורה פי' כמו שאנו נוהגין קודם זמירו' לברך לפני פרש' צו ומשנת איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל: ולאחר קרית שמע אין צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה: אמר רבי בון והוא ששנה על אתר: פירש והוא ששנה לאלתר אז נראית אהבה רבה לשם ברכת התו' ושוב אינו צריך לברך כל היום ואפי' יפסיק כאילו בירך ברכה מבוררת לשם התורה כך השיב ר' יצחק בר ר' שמואל. ובפ"ק דברכות קאמר ר' יוחנן דאף לתלמוד צריך לחזור ולברך וכך הגירסא בסדר רב עמרם אם יסבור טעם הירושלמי זהו כשלא שנה לאלתר: ואל יקשה לך העומד אחר כך לקרות בתורה שמברך כי אותו אפילו בירך מיד על עסק התורה שעסק בפני עצמו הוא צריך לחזור ולברך על קריאתו בצבור שנתקנה שם ברכה לפניה כמו שנתקנה ברכה לאחריה וכמו שנתקנה ברכה גם על ההפטרה: הנה בירושלמי שהזכרנו ובסתם התלמוד בפרק קמא דברכות מזכיר אהבה רבה בשל שחרית וכן עמא דבר ותקנו לומר ערבית אהבת עולם כדי לקיים גם דברי האומר אהבת עולם כך כתבו הגאונים.
<h2>דף יב:</h2>
עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים טעה וחתם בברכה שלישי האל הקדוש חוזר לראש וחותם המלך הקדוש והלכה כרבה דאמר כן בפרק קמא דברכות ואם לא עשה כן לא יצא: ונוהג היה רבינו יצחק אף בזכרינו ומי כמוך אם לא אמרן חוזר: טעה וחתם בברכ' שתים עשרה אוהב צדקה ומשפט חוזר לתחילת הברכה וחותם המלך המשפט דקיימא לן כרב אשי ורב ששת דאמרי תרווייהו דמי שטעה בשלש ברכות הראשו' חוזר לראש טעה באחת משלש אחרונות חוזר לעבודה טעה באמצעיות אין להם סדר ופירשו רב אלפס ורבינו שמואל אינו חוזר אלא לתחילת הברכה שטעה בה.
<h2>דף יג:</h2>
מי שהיה עוסק בתורה והגיע זמן תפילה פוסק ומתפלל אלא אם כן הית' תורתו אומנותו וגרסינן בירושלמי אמר רבי ירמיה כל העוסק בצרכי ציבור כאלו עוסק בדברי תורה.
<h2>דף יד.</h2>
אסור לאדם שיעשה חפציו ואחר כך יתפלל שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו ואנשי מעשה רגילין ליתן צדקה קודם שילכו לדרך: אמר רב כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאילו עשאו במה. ומעמידה בפרק שני ברכות דווקא כשמשכים לפתחו אבל פוגע בו מותר דתנן ובפרקים שואל מפני הכבוד.
<h2>דף כ:</h2>
ותנן נשים ועבדים [חייבין] בתפילה ובמזוזה וברכת המזון וכל איש שפטור מקרית שמע פטור מתפילה.
ותנן בפרק מי שמתו שנשים ועבדים חייבין בתפלה לפי שאין לה זמן קבוע מן התורה ואינה מצות עשה שהזמן גרמא.
שליח צבור מוציא אחרים ידי חובתו מי שאינו יודע להתפלל אבל היודע אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפילת עצמו כדאיתא במסכת ראש השנה: בלילי שבתות חוזר שליח צבור אחר שהתפלל בלחש עם הצבור ומתפלל בקול רם ויכולו וברכה אחת מעין שבע ולמה תיקנו חכמי' זה מפני שכל ימי החול אין רגילין בעלי מלאכה לבא ובלילי שבת באין ויהיה שם מי שנתאח' לבא ולא השלי' תפילתו וישאר לבדו בבית הכנסת ויבא לידי סכנה מפני המזיקי' שהיו בתי כנסיות שלהם בשדות. לפיכך חוזר שליח צבור לבדו ומתפלל כדי שיתעכבו כל העם עד שישלים המתאחר ויצא עמהם אבל יחיד האומרה עושה ברכה לבטלה כך כתב מורי רבינו יהודה שמצא בשם רבינו יצחק. ולפיכך יום טוב שחל להיות בשבת או יום הכיפורים שהכל מזדרזין לבא מבעוד יום לבית הכנסת אין שליח צבור היורד ערבית לפני התיבה מזכיר עניין היום בברכה זו, אבל חותם בה מקדש השבת בלבד לפי שלא נתחייב היום בתפילה זו ומ"מ מזכירין על הניסים של חנוכ' במוסף של שבת ושל ראש חדש אף על גב דמוסף אינו בחנוכה מכל מקום יום הוא שנתחייב בארבע תפלות כדמסקינן במסכת שבת פרק שני.
<h2>דף כא.</h2>
מי שטעה והתפלל של חול בשבת לא יצא ואם נזכר בתוך התפילה אמר רבה בר אבוה גומר הברכה שהתחיל בה וחוזר ומתפלל בשל שבת במה דברים אמורים במעריב או בשחרית או במנחה כמו שאומר שם הטעם דגברא בר חיובא הוא להתפלל כל שמנה עשרה ברכו' אלא דלא אטרחוה רבנן אבל במוסף פוסק אפילו באמצע ברכה: ספק קרא קרית שמע ספק לא קרא חוזר וקורא: ספק התפלל ספק לא התפלל קיימ' לן כר' יוחנן דאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו וגדולה מזאת אמרו בירושלמי דפרק תפילת השחר רבי שילא בשם רב נתפלל ומצא שם עשרה בני אדם מתפללין מתפלל עמהן ובגמרא שלנו אמרינן בפרק מי שמתו דווקא כשיכול לחדש דבר בתפילתו וכתב רב אלפס דווקא ביחיד שמקריב קרבן עולה נדבה אבל לא בציבור: והא דאמרינן נזכר שהתפלל פוסק אפילו באמצע ברכה התם כגון שנתכוון להתפלל אדעתיה דחובה: אומר מורי בשם רבינו יעקב שאין מתפללין פעם אחרת אלא אם כן יש שם ששה שלא שמעו תפילה וכן יש במסכת סופרים.
<h2>דף כא:</h2>
הנכנס בבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין בלחש אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא הגיע שליח ציבור לקדושה יתפלל ואם לאו לא יתפלל עד שיתחיל שליח ציבור תפילתו בקול רם ויתפלל עמו עד קדוש' ואם התחיל להתפלל קודם שליח ציבור והגיע שליח ציבור לקדושה כתב בהלכות גדולות דנהיגי רבנן דשתיק ולא עני וחולק רבינו יצחק ואומ' דמאחר דשומע כעונה כדאיתא בפרק לולב הגזול אם כן הוא חשוב הפסק ואין לו לשתוק וכן אומר רבי' יעקב.
אמרינן בירושלמי דמגילה כל דבר שצריך עשרה והתחילו בעשרה והלכו מקצתן גומר ועל כולן הוא אומר ועוזבי ה' יכלו.
<h2>דף כב:</h2>
לשמע ולתפילה צריך מקום טהור ואם שגג והתפלל [ב]מקום שאינו טהור פסק רבא ואמר דחוזר ומתפלל.
היה עומד בתפילה ומי רגלים שותתין על ברכיו ממתין עד שיכלו המי' וחוזר ומתפלל ופסק רב האי כמאן דאמר דחוזר למקום שפסק.
<h2>דף כג.</h2>
ותניא הנצרך לנקביו לא יתפלל ואם התפלל תפילתו תועבה והוא שאין יכול לעמוד עצמו עד פרסה ואמר רב אשי דכולי עלמא אם שהא באמצע תפלה מפני טינוף או דבר אחר ושהא כדי לגמור את כולה חוזר לראש.
<h2>דף כג:</h2>
בפרק מי שמתו מסקינן אל יאחוז אדם בשעת תפילה תפילין בידו ולא ספר תורה ולא סכין וקערה וככר ומעות מפני שאין דעתו מיושבת עליו שלא יפלו מידו.
<h2>דף כד:</h2>
היה עומד בתפילה ונזדמן לו רוק מבליעו בכסותו ופסק רב אשי דאי אנינא דעתיה שדי ליה לאחוריה ורבי יוחנן הולך בשטתו בירושלמי דגרסינן שם רבי יוחנן אמר נזדמן לו רוק בב"ה רוקק כדי שיהא כיסו נקי פי' כיסו גופו. לפניו אסור לאחריו מותר לימינו אסור לשמאלו מותר רבי יהושע בן לוי אומר הרוקק בבית הכנסת כאלו רוקק בבת עינו ר' יונה רייק ושייף פי' משפשף ברגליו במקום הרוק: המתפלל לא ישמיע קולו בתפילתו בצבור אבל בפני עצמו מותר אם לא היה יכול לכוין בענין אחר.
<h2>דף כה.</h2>
ובפרק מי שמתו אומ' מרחיקים מצואת כלבים וחזירי' בזמן שיש בתוכן עורות, ובירושלמי גרסינן מרחיקין מגללי חמור הרכין ארבע אמות רבי חייא בר אדא אמר בבא מן הדרך וכן מרחיקין מן הנבילה הנסרח' ומצואת תרנגולין אדומים וצריך להתיישב מהו פירוש אדומים ואין נראה לרבינו יצחק לאסור צואת תרנגולין אלא דווקא בלול שלהם אבל לא בבית שיש שם מעט ממנה.
<h2>דף כו.</h2>
תפילת השחר מצות זמנה עד שעה רביעית שהוא שליש היום כרבי יהודה דפסקינן כוותיה ואם עבר והתפלל אחר ד' שעות עד חצי היום יצא ידי חובת תפילה אבל לא יצא ידי חובת תפילה כעונתה שכשם שמצות תפילה מן התורה כך מצותה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה שתיקנו לה חכמים ונביאים.
כבר אמרנו למעלה שתפילת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תיקנו זמנה ולפי שהיה תמיד של בין הערבים קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה תיקנו זמנה מתשע שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה ומושכת עד שישאר מן היום שעה ורביע ובדיעבד עד שקיעת החמה דתנן תפילת המנחה עד הערב רבי יהודה אומ' עד פלג המנחה היא אחת עשרה שעות חסר רביע ומסקינן [כז.] דעבד כרבנן עבד דעבד כרבי יהודה עבד: ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטין את התמיד בשש שעו' ומחצה אמרו שהמתפלל משש שעו' ומחצה יצא ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובא וזו היא הנקראת מנחה גדולה: בסוף מסכת יומא נחלקו חכמים אומרים זמן תפילת נעילה גם בלילה ולכך אוסרים לבעל הקרי לטבול מן המנחה ולמעלה ביום הכיפורים ורבי יוסי מתיר שסובר שמצות' ביום הילכך יטבול ויתפלל: ומסקנה כתב מורי שראוי להתפלל תפילת נעילה ביום ואם התפלל בלילה יצא: כל מי שעבר עליו זמן תפילה ולא התפלל במזיד אין לו תקנה אבל אם שגג או נאנס יש לה תשלומין כיצד כדאמר רבי יוחנן בפרק תפילת השחר טעה ולא התפלל שחרית ועבר חצי היום יתפלל מנחה שתים ראשונה בשביל מנחה והשנית תשלומי שחרית: טעה ולא התפלל מנחה עד ששקעה החמה מתפלל ערבית שתים ראשונה עבור ערבית ושניה תשלומי מנחה: טעה ולא התפלל ערבית עד שעלה עמוד השחר מתפלל שחרית שתים ראשונה שחרית והשניה תשלומי ערבית טעה ולא התפלל לא שחרית ולא מנחה מתפלל ערבית שתים הראשונה ערבית והשנייה תשלומי מנחה אבל שחרי' אין לה תשלומין שכבר עבר זמנה וכן בשאר תפילות אם טעה בשתים פיר' רבינו משה ורבינו שמואל שאינו משלם אלא האחרונה: תפילת המוספין זמנה אחר תפילת השחר עד ז' שעות ביום והמתפלל אחר כך אף על פי שפשע [עי' ד' כח.] יצא ידי חובתו מפני שזמנה כל היום.
<h2>דף כו:</h2>
פסק רבינו יצחק שאם שכח אדם ולא התפלל יעלה ויבא במנחה לא יתפלל במוצאי ראש חדש שתים מאחר שמתפללין בראש חדש שמנה עשרה ברכות ולא דמי לשבת שאין מתפללין שמונה עשרה ברכות ומרויח באותן תשלומין להתפלל שמנה עשרה ברכות ולכך מתפללין במוצאי שבת שתים ועוד אומר אני שאינו דומה מתפלל שמנה עשרה לשכח ולא התפלל כלל.
כתוב בסדר רב עמרם הכי אמר רבינו משה גאון יחיד שטעה בערב שבת ולא התפלל אתה קדשת כיון ששמע משליח צבור מגן אבות בדברו שהוא ברכה אחת מעין שבע מתחילה ועד סוף יצא חובתו ורב נטרונאי גאון אמר דנפיק ביה אפילו לא התפלל כלל: טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת משלים תפילתו ואינו צריך לחזור: וכן מי שלא הזכיר על הניסים בחנוכה ובפורים וענינו בתפילת תענית אינו חוזר ומתפלל ואם נזכר קודם שיעקור רגליו אומר ענינו וכו' כי אתה שומע תפילת כל פה פודה ומציל בכל עת מכל צרה וצוקה יהיו לרצון אמרי פי וגומ' וכך כתב רב אלפס: תניא בתוספתא דברכות ימים שיש בהם קרבן מוסף כגון ראש חדש וחול המועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו ובמוספין מתפלל שבע ואומר קדושת היום באמצע: תנן רבנן שכח ולא התפלל מנחה בערב שבת יתפלל ערבית שתים של שבת וכן ביום טוב. שכח ולא התפלל מנחה בשבת או ביום טוב מתפלל במוצאי שבת ערבית שתים של חול מבדיל בראשונה ואין מבדיל בשנייה ואם הבדיל בשתיהם או לא הבדיל באחת מהן יצא אבל אם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה חוזר ומתפלל תפילה שלישית לפי שהראשונ' לא עלתה לו.
<h2>דף כח.</h2>
היו לפניו שתי תפילות של מנחה ושל מוספין מתפלל של מנחה ואחר כך של מוספין ויש מי שהורה שאין עושין כך בצבור שלא יטעו.
<h2>דף כח:</h2>
אסור לו למתפלל בציבור שיקדים תפילתו לתפילת הציבור.
בפרק קמא דשבת יש שני לשונו' ויש לשון אחד שאומרו סתם התלמוד לכך נראה עיקר ועוד שהוא מיקל בשל סופרים ובאותו לשון מוכיח שסעודה גדולה כגון של חופה או רוב בני אדם האוכלים יחד אסורים להתחיל משש שעות ואילך דהיינו חצי שעה לפני מנחה גדולה ואם התחיל אפילו לאחר מנח' זו אין מפסיק עד הערב שיוכל להתפלל תפילת המנחה ביום שהרי בפרק לולב הגזול אמרינן שאין מפסיקין דוקא כשיש שהות ביום אבל סעודה קטנה אינו אסור עד שתבא מנחה קטנה דהיינו ט' שעות ומחצה ואם התחיל לאחר מנחה זו נכון להפסיק. וגרסינן בירושלמי רבי יהודה בן לוי מפקד לתלמידיו אי איקרות לכון לאריסטוון ומטא יומא לשית שעין צלו מנחתא עד דלא תסקון לאריסטוון פירש הערוך אריסטון סעודה גדולה. ובפרק שלישי דיומא אמר רב ספרא צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי הפונים למזרח וזהו בתחילת שבעה שאין החמה נוצצת אלא בראש הכותל בעוביו ומצל קצת חודו על זקיפ' הכותל ומשחיר: ולא לאכול בלבד אסור אלא אף לדון בתחילת הדין וליכנס למרחץ להזיע ולרחוץ ולהסתפר בתספורת של בן אלעסה אסור עד שיתפלל ואם התחילו אין מפסיקין.
ובימי אנשי כנסת הגדולה הם עזרא וזרובבל ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול וחבריהם עמדו הם ותקנו שמונה עשרה ברכות שאנו אומרי' על הסדר ותקנו התפילות בזמן הקבוע ומניין התפלות כמניין הקרבנות כדאמר בתוספתא תפלת השחר כנגד תמיד השחר תפלת המנח' כנגד תמיד של בין הערבי' ותפלת מוסף כנגד קרבן מוסף ביום שיש בו קרבן מוסף וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלת ערבית שהרי איברי תמיד של בין הערבי' מתאכלין והולכין כל הלילה שנאמר היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה כעניין שנא' ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה. וכן מצינו בדניאל בגולה שהיה מתפלל ג' פעמי' ביום וקורא תפלתו עבודה שנאמר אלהך די אנת פלח ליה בתדירא. וכן אמר דוד תכון תפילתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב ואומר ונשלמה פרים שפתינו אמנם קיימא לן כרב באיסורי דאמר תפלת ערבית רשות ומוכחת ההלכה בפ' קמא דשבת שאינה רשות ממש אלא באונס קטן יכול לבטלה.
<h2>דף כט.</h2>
בימי רבן גמליאל הזקן רבו מינין בישראל עמד הוא ובית דינו והתקינו ברכה אחת שמתפללין בה לאבד מינין נמצא מנין הברכו' בכל התפלה תשע עשרה.
בשעת הדחק שאדם טרוד ודחוק היקלו עליו שיהא קורא שלש ראשונו' וברכה אחת מעין כל האמצעיות וזו היא: הביננו ה' אלהינו לדעת דרכיך ומול את לבבינו ליראתך וסלח לנו להיות גאולים ורחקנו ממכאוב ודשננו ושכננו בנאות ארצך ונפוצים מארבע תקבץ והתועים בדעתך ישפוטו ועל הרשעים תניף ידך וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתקון היכלך ובהצמחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך טרם נקרא ואתה תענה טרם נדבר ואתה תשמע כי אתה הוא העונה בכל עת צרה וצוקה ברוך אתה ה' שומע תפילה: ואחר כך מסיים שלש אחרונות כסדרן ויצא ידי חובתו ואף על גב דלייט אביי אמאן דמצלי הביננו זהו למי שמרגיל עצמו לעשות כן תמיד בלא שום אונס. במה דברים אמורים בימות החמה אבל בימות הגשמי' אינו מתפלל הביננו מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים וכן לעולם במוצאי שבתו' ובמוצאי ימים טובים מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת.
ומי שטעה בימות הגשמים ולא אמר מוריד הגשם חוזר לראש אף על פי שנזכר לפני שומע תפלה כדמוכח בפרק תפלת השחר ואף על פי שהירושלמי חולק ואומר שאומר בשומע תפלה, ואם הזכיר בימות הגשמים מוריד הטל אין מחזירין אותו דהכי אמר ר' זעירה בשם רבי חנינא בירושלמי: גרסינן בירושלמי בפרק קמא דתענית התפלל ואינו יודע אם הזכיר אמ' ר' יוחנן כל ל' יום מה שהו' למוד עד עתה מזכיר וחזק' שהתפלל כמו שעש' עד עתה קודם שבא החג ולא הזכיר, משלשים ואילך מה שצריך להזכיר מזכיר ואין צריך לחזור: עוד גרסינן שם ויזכיר מבערב לית כל עמא תמן ופרי' ויזכיר בשחרית אם כן יסברו העולם שהזכיר מבערב ויתפללו פעם אחר' לבטלה אלא מגו דלא מדכר בקמייתא ומדכר בתנייתא ידוע שלא הזכיר מבערב: טעה בימו' החמה ואמ' מוריד הגשם חוזר לראש, ואם לא הזכי' טל אין מחזירי' אותו שאין הטל נעצר ואין צריך בקש': שואלים את הגשמים בימי הגשמים בברכות השנים ביום ששים ממש אחר תקופת תשרי: שכח לשאול בברכת השנים אם נזכר קודם שומע תפלה שואל בשומע תפלה ואם נזכר לאחר שבירך שומע תפלה חוזר לברכת השני', ולדברי רבינו חננאל חוזר לשומע תפלה וכן משמע בירושלמי, ואם לא נזכר אלא לאחר שהשלים תפלתו חוזר כל תפלתו.
<h2>דף כט:</h2>
טעה ולא הזכיר יעלה ויבא אם נזכר קודם שישלים תפלתו חוזר לעבודה ומזכיר ואם נזכר אחר שהשלים תפלתו חוזר כל תפלתו: ואם היה רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו ונזכר אחר שהשלים תפלתו קודם שיעקר רגליו חוזר לעבודה: במה דברים אמורים בחולו של מועד או בשחרית ומנחה של ראשי חדשים אבל ערבית של ראש חדש אם לא הזכיר אינו חוזר לפי שאין מקדשין החדש בלילה: ומדקדק בהלכות גדולות דאפילו שכח בשל שבת בלילי שבת היה לנו לומ' דאינו חוזר כיון דקיימ' לן תפלת ערבית רשות ואמרינן שאנו למדים מכאן דמה שהו' רשות הני מילי כשאינו רוצה להתפלל כלל אבל אם התפלל אותה קבלה עליו ודינה כתפלת חובה שאם טעה בה חוזר: פירש עוד בהלכות גדולות ובשאלתות פרשת ויצא שאם שכח אדם יעלה ויבא או כל דבר שצריך לחזור ולהתפלל יכוין דעתו וישמע מפי שליח ציבור מראש ועד סוף ומוציאו ידי חובתו. אומר רבינו יצחק שראה רבי' יעקב שהיה מחמיר עליו והיה חוזר אחר מודים אפילו בדבר שאמרו חכמים שאם לא אמרו אין מחזירין אותו: כל מקו' שיחיד חוזר ומתפלל בטעותו שלי' צבור חוזר ומתפלל אם טעה כמותו בעת שמתפלל בקול רם חוץ משחרית של ראש חדש שאם שכח שליח צבור ולא הזכיר יעלה ויבא עד שישלים תפלתו אין מחזירין אותו מפני טורח הצבור ועוד שהרי תפלת מוסף לפניו שהוא מזכיר בה ראש חדש: כתוב בהלכות גדולות וכן אם שכח במוסף אינו חוזר מפני טורח צבור ועוד שהרי תפלת המנחה לפניו אבל בשבת ויום טוב לא ויש ספרים שאינו שם בגמרא.
היה מהלך במקום סכנה במקום גדודי חיות ולסטין והגיע זמן תפילה מתפלל תפילה קצרה וזו היא צרכי עמך ישראל מרובין ודעתן קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד כדי פרנסתו ולכל גוייה וגויה די מחסור' והטוב בעיניך עשה ברוך אתה ה' שומע תפילה וכשיגיע ליישוב ותקרר דעתו חוזר ומתפלל תפילה כתיקנה דרבי אליעזר אמר לעולם ימוד אדם דעתו אם יוכל לכוין יתפלל ואם לאו לא יתפלל, פי' לכוין, לכוין לפחות באבו'.
אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב שילא חסידא לא תרתח דלא תחטי לא תרוי דלא תחטי כשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא ואומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכני לשלום ותסמיכני לשלום ותחזירני לביתי לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך ותניני היום לחן ולחסד ולרחמי' בעיניך ובעיני כל רואי בא"י שומע תפילה ואו' בלשון רבים כי היכי דלשתמע צלותיה: ומתפללין אותה משיחזיק בדרך ואמר רב חסדא שמתפללין אותה מעומד ורב ששת אמר אפילו מהלך וכמה עד פרסה פי' בהלכות גדולות אפילו אין רוצה ללכת אלא פרסה והלכה כרב חסדא שאומר שם מעומד דהא רב ששת עצמו אומר שם שהתפלל מעומד.
<h2>דף ל.</h2>
הלכה כרבי דאמר היה רוכב על החמור והגיע זמן תפילה שלא ירד מן החמור לפי שאין דעתו מיושבת עליו אלא ישב במקומו ויתפלל.
ישראל בכל מקומות גליותיהם משתדלין שיהיו להן חלונות לצד ירושלם ודרך שם מכוונין את תפילתן משום שנאמר והתפללו לה' דרך ארצם וכן הוא אומר בדניאל וכוין פתיחין ליה בעיליתי' נגד ירושלם וגרסינן בבבא בתרא בפרק שני אתון דיתביתון לציפונא דארעא דישראל אדרימו ואנו יושבין במערב ארץ ישראל ומכוונין למזרח כנגדה ואף על פי דאמר מר הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין מכל מקום צריך לצדד פניו למזרח כדמסיק התם: ותנו רבנן הסומא וכל שאינו יכול לכוין הרוחו' יכוין את לבו כנגד אביו שבשמים.
<h2>דף ל:</h2>
לעולם ימוד אדם דעתו אם יוכל לכוין לכל הפחות בברכת אבות יתפלל ואם לאו לא יתפלל וכיוצא בו מעמיד בירושלמי דברכות ההוא דמתפלל וטעה סימן רע לו דווקא דטעה באבות.
וראוי למתפלל שתי תפילות שישהא בין תפילה לתפילה מעט ומפרש בירושלמי כדי הילוך ארבע אמות.
בפ' מצות חליצה אמר רבי יוסי העומד בתפלה נותן עיניו מלמטה כאילו הוא מביט לארץ ויהיה לבו פנוי מלמעלה כאילו הוא עומד בשמים כעניין שנאמר נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים ואומר שויתי ה' לנגדי תמיד.
חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפילה שנאמר אשרי יושבי ביתיך ושעה אחר תפילה שנ' ישבו ישרי' את פניך.
<h2>דף לא.</h2>
אין עומדין להתפלל מתוך הלכה שאינה פסוקה שמתוך שיהא טרוד בה לא יתכוין, אלא מתוך הלכה פסוקה: ואסור לאדם שיתן שלום לחברו קודם שיתפלל אלא א"כ פוגע בו כמו שאמרנו למעלה: ואסור לעבור כנגד המתפללין אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות: ואסור לישב בארבע אמות של תפילה. וכתב מורי רבינו יהודה בשם תשובת הגאונים דווקא כשהיושב בטל אבל אם עוסק בתפילה או עוסק בתורה שפיר דמי.
בפרק הדר אמרינן שתוי שיכול לדבר לפני המלך אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תפילה שיכור שאינו יכול לדבר לפני המלך אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תועבה ובפרק הדר משמע הא דאמרינן שתה יותר מרביעית שדרך טרדתו ושינה משכרתו הני מילי מהלך דרך ברגל אבל רכיב לא דודאי דרך מיל מפיגה יין.
<h2>דף לב.</h2>
אין לומר זמירות אחר תפילה דדרש רבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח' כך יתפלל כעין שמצינו במשה בפרשת ואתחנן. והכי אמר רבי משה גאון מי שאיחר לבא לבית הכנסת בבקר עד שאמרו זמירות יאמר ברוך שאמר ומדלג עד תהילה לדוד וגומר ומדלג עד הללויה הללו אל בקדשו עד לשם תפארתך ומדלג עד ישתבח ומתפלל עם הציבור.
<h2>דף לב:</h2>
מצות עשה להתפלל בכל יום שנ' ועבדתם את ה' אלקיכם ונאמר ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם: ותני' בספרי ובירושלמי דפרק תפלת השחר איזוהי עבודה שבלב הוי אומ' זו תפלה: ובפרק אין עומדין אמר רבי אליעזר גדולה תפלה מכל הקרבנות שנא' למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' וגומר גם כי תרבו תפלה אינני שומע וגו'.
<h2>דף לג.</h2>
אין המתפלל מפסיק תפילתו אלא מפני סכנת נפשות.
כל ימות הגשמים אומר מוריד הגשם בברכה שניה מתפלת המוספין של יום טוב האחרון של חג עד תפלת שחרית של יום טוב הראשון של פסח משם ואילך כל ימות החמה אומר מוריד הטל.
<h2>דף לג:</h2>
גרסינן בסוטה פרק אילו נאמרין בזמן ששליח צבור אומר מודים העם אומרי' מודים דרבנן מודים אנחנו לך ה' אלהינו יוצרינו יוצר בראשית ברכות והודאות לשמך הגדול שהחייתנו וקיימתנו כן תחיינו ותקבצינו ותכנס גליותנו לחצרות קדשך ונשוב לשמור חקיך לעבדך ולעשות רצונך בלבב שלם על שאנו מודים לך.
<h2>דף לד.</h2>
אמרינן בפרק קמא דעבודה זרה המתפלל ורצה להוסיף בכל ברכה מעין הברכה מוסיף כיצד הרי שהיה לו חולה מבקש עליו רחמים בברכת החולים לפרנסה בברכת השנים ועל דרך זו בכל אחת מהן ומטעם זה תקנו רחם בבונה ירושלם בט' באב ואף על גב דבירושלמי אמרינן שיאמרנו בהודא': ואם רצה לשאול כל צרכיו בשומע תפילה שואל אבל לא ישאל לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות ופיר' רבינו יעקב דווקא צרכי יחיד לא ישאל אבל צרכי רבים מותר ולכך נהגו העם לומר זכרינו וקרובוץ בר"ה בראשונות.
וכורע ה' כריעות בכל תפילה ותפילה בברכה ראשונה תחילה וסוף בהודאה תחילה וסוף ומסקינן ביומא פרק הוציאו לו כשגומר לו התפילה כורע ופוסע שלש פסיעות לאחריו כשהוא כורע ונותן שלום משמאל עצמו ואחר כך מימין עצמו מפני ששמאלו הוא ימין השכינה שכנגד פניו כלומר כשהוא נפטר מלפני המלך נותן שלום לימין המלך ואחר כך לשמאל המלך: גרסינן בפרק אין עומדין אם בא לשחות בסוף כל ברכה מלמדין אותו שלא ישחה, אמנם באמצע הברכות נהגו העם לשחות בראש השנה ויום הכיפורים.
<h2>דף ס:</h2>
מאה ברכות חייב אדם לברך בכל יום כדתניא בפ' התכלת ודורש מזה המקרא ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה פיר' מה הוא י"ץ ב"את ב"ש ה"ץ י"ם ובתקון רבינו יעקב כתוב שואל מלא ויש באותו המקרא מאה אותיות. חמש ועשרים ברכות יש עד ישתבח עם ברכת התורה ושבע ברכות של קריאת שמע בבקר שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה ושלש פעמים שמונה עשרה הרי שמונים ושש וכל סעודה שש ברכות נטילת ידים והמוציא וארבע דברכת המזון מלבד ברכת היין והפירות וברכת ציצית ותפילין ואף כי עתה הוסיפו ברכת המינין בשמונה עשרה וברכת המלך בכבודו ערבית ומלבד כמה ברכות שמברכין על הנקבים: ואמרינן בפרק התכלת רב אשי בשבתא וביומא טבא ממלא להו במיני מגדים ופירות מפני שבשבת אין אומרי' כי אם שבע ברכות.
